טכנו שלמה בע"מ נ' זערורה

החלטה

לפניי בקשה שהגיש המבקש, שבגדרה הוא עותר להעביר את הדיון בתובענה לבית המשפט השלום בנצרת שלגישתו הוא המוסמך מבחינת המקום .

המשיבה, חברה לאספקת חומרי בנין ואספקה טכנית, הגישה נגד המבקש ונגד נתבע נוסף תביעה כספית על סך של 19,618.08 ₪, בגין חוב שנותר המבקש חייב, כך נטען, עבור אספקת סחורה.

המבקש הגיש את בקשתו דנן, בה הוא עותר להעברת הדיון בתיק לבית המשפט המוסמך בנצרת. לטענתו, בהתאם לתקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: התקנות), הואיל ומקום מגוריו של המבקש הינו בכפר רינה, כן, מקום עסקו הינו בכפר כנא, אין לבית משפט זה סמכות מקומית לדון בתובענה.

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת, כי אין בסיס לטענת המבקש וכי לבית משפט זה יש את הסמכות המקומית לדון בתובענה. זאת, מאחר שמקום יצירת ההתחייבות (רכישת הסחורה נשוא החוב הכספי ) והמקום שנועד לקיום ההתחייבות (המקום שבו היה על המבקש לפרוע את חובו), הינם בבית העסק של המשיבה בעיר כרמיאל.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובכל המסמכים הרלבנטיים נחה דעתי כי לבית משפט זה סמכות מקומית לדון בתובענה, ולפיכך דין הבקשה להידחות.

לפני שאכנס לעובי הקורה, ראיתי להזכיר כי בתי המשפט קבעו רבות, שאין ליחס משמעות מופרזת לשאלת הסמכות המקומית. בימינו אלו המרחקים, שהם בלאו הכי קצרים, הפכו לעניין שולי, שאין זה ראוי להתלות בהם תוך השקעת מאמצים וזמן שיפוטי, שניתן וראוי לנצל לבירור הסכסוך לגופו ( רע"א 188/02 מפעל הפיס נ' כהן, פ"ד נז(4) 473).

באשר לענייננו, תקנה 3(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, קובעת כי " תובענה שאינה כולה במקרקעין תוגש לבית המשפט שבאיזור שיפוטו מצוי אחד מאלה:

(3) המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות".

ברע"א 6920/94 יאיר לוי נגד צבי פולג ואח', פ"ד מט(2) 731, התייחס בית המשפט העליון לסוגית הסמכות המקומית בתביעות כספיות וקבע, בין היתר, כי יש להתאים את הפרשנות של תקנה 3(א)(3) לדין המהותי : " הדיבור "התחייבות" בתקנה 3(א)(3) הוא דיבור עמום המחייב פרשנות, ואם אך הדבר ניתן להתאימו מבחינת סדרי הדין להוראות הדין המהותי ". על סמך פרשנות זו נקבע, כי למקרה והתחייבות הנתבע הינה תשלום כספים לידי התובע, אזי תשלום זה יעשה במקום עסקו או מגוריו של הנושה-התובע, באם לא נקבע אחרת בהסכם, וזאת בהתאם להוראות סעיפים 44 ו- 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973.

כך הוא המצב בענייננו. מעיון במסמכים שצירפו הצדדים לכתבי טענותיהם, עולה כי אין התייחסות כלשהי לסוגיית מקום ביצועם של התשלומים. בהעדר הסכמה לעניין מקום ביצוע התשלום עבור הסחורה שעל פי הנטען נרכשה , היה על המבקש לשלם את התמורה במקום עסקיו של הנושה, קרי במשרדה של המשיבה-התובעת הנמצא בעיר כרמיאל. בכך די כדי להקנות לבית משפט זה סמכות מקומית לדון בתובענה ( בר"ע (י-ם) 613/08 ארד נ' עיריית מודיעין ( פורסם במאגרים) ).

לאור כל האמור, אני קובע כי לבית משפט זה סמכות מקומית לדון בתובענה מכוח תקנה 3(א)(3) לתקנות, ועל כן דין הבקשה להידחות.

המבקש ישלם למשיבה הוצאות הבקשה בסך של 1,000 ₪.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ט"ז טבת תשע"ד, 19 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: